כמעט כל מי שראה את ג'רי מגוואיר זוכר את רנה זלינגר , הפקידה האמיצה אשר מפליגה אל עבר הלא נודע ביחד עם טום קרוז, מסייעת לו לפתוח סוכנות שחקנים משלו כשהיא חמושה בהרבה מאד רצון טוב ודג הזהב שלה.
זלינגר הקסימה את מרבית הגברים והרגיזה את מרבית הנשים כשאמרה לטום קרוז את המשפט שהכניס אותה לתודעה: you had me at hello ונפלה אל תוך זרועותיו.
"ג'רי מגוואיר" אומנם הקפיץ אותה לתודעה, אבל לא לכוכבות. הפרוייקט הבא שלה, קומדיה מטופשת עם כריס אודונול הגיע זמן רב מדי אחרי מגוואיר, לא זכה להצלחה ונדמה היה שבכך תם הסיכוי של זלינגר להמריא. הפרוייקט השני שלה היה מוצלח הרבה יותר, היא כמעט ושבתה את ליבו של ג'ים קרי ונראתה עימו לאחרונה באירועים רבים.
העניין זכה לפרסום גדול והקפיץ אותה שנית לתודעה. לכל הדעות, חתונה עם קרי נראית כמו עסקה מצוינת ולא ניכנס כאן לויכוח העתיק של מי משיג למי תפקידים, רק נציין שהקריירה של ניקול קידמן לא ממש סבלה עד עכשיו מהנישואים לטום קרוז. גם לא של נהג המשאית שהתחתן עם ליז טיילור אי אז [וזה על מנת שנאזן פה את הטון השובנסטי במקצת].
זה קורה עכשיו עבור זלינגר ממש עכשיו בסרט המיוחד כל כך, "האחות בטי".
היא מקסימה שנית בתפקיד מצוין שנראה כמו מועמדות בטוחה לאוסקר, שלא לומר מבריקה ממש, בתוך אחד התסריטים השנונים ביותר שראיתי לאחרונה.
היא מגלמת עקרת בית שעקב טראומה קשה מדמיינת לעצמה שהיא דמות בתוך אופרת הסבון האהובה עליה. היא עושה הכל על מנת להשיג את אהובה בסדרה והכל תוך כדי שהיא מדהימה לחלוטין את סביבתה במה שנראה כמו רצון נואש של שחקנית מתחילה להרשים והוא בעצם זמן של חוסר שפיות זמנית של דמותה והפתרון היחידי שלה להימלט ממציאות קשה אליה נקלעה.
בסרט עצמו, סוללה מרשימה במיוחד של כוכבים החל מגרג קיניר המצויין בתפקיד הרופא השרמנטי באופרת הסבון, מורגן פרימן וכריס טאקר בתפקיד הפושעים הרודפים אחריה ללא סיבה טובה במיוחד מצחיקים עד דמעות.
מסעה ההזוי של בטי, עקרת הבית משום מקום בקנזס מוביל אותה אל פסגות התהילה בסופו של דבר, וממש במקרה כמו שהאמריקאים אוהבים.
הציטוט הרפלקסיבי של הסרט כולו לדורותי מהקוסם מארץ עוץ רק מוסיף לסרט המון חן.
אין לי כמעט דברים רעים לומר על הסרט הזה ויוצאים ממנו עם חיוך גדול בעיקר, והרבה בשל משחקה שובה הלב של זלינגר.
הקולנוע האמריקאי יודע לייצר במדויק את התחושה שכל חלום יכול להתגשם וכדאי שהוא יקרה לדמות השולית ביותר, אף אחד לא עושה את זה טוב ממנו.
אולי כדאי היה בסרט כל כך מתוק לוותר על סצינות האלימות הגרפיות מדי בנוסח ספרות זולה, הן לא מועילות לאיש ובודאי שלו לקהל הפוטנציאלי של הסרט.
כדאי מאד. בעיקר בשל החן הבלתי נלאה של הגיבורה ותסריט שהוא על גבול השלמות.
זלינגר הקסימה את מרבית הגברים והרגיזה את מרבית הנשים כשאמרה לטום קרוז את המשפט שהכניס אותה לתודעה: you had me at hello ונפלה אל תוך זרועותיו.
"ג'רי מגוואיר" אומנם הקפיץ אותה לתודעה, אבל לא לכוכבות. הפרוייקט הבא שלה, קומדיה מטופשת עם כריס אודונול הגיע זמן רב מדי אחרי מגוואיר, לא זכה להצלחה ונדמה היה שבכך תם הסיכוי של זלינגר להמריא. הפרוייקט השני שלה היה מוצלח הרבה יותר, היא כמעט ושבתה את ליבו של ג'ים קרי ונראתה עימו לאחרונה באירועים רבים.
העניין זכה לפרסום גדול והקפיץ אותה שנית לתודעה. לכל הדעות, חתונה עם קרי נראית כמו עסקה מצוינת ולא ניכנס כאן לויכוח העתיק של מי משיג למי תפקידים, רק נציין שהקריירה של ניקול קידמן לא ממש סבלה עד עכשיו מהנישואים לטום קרוז. גם לא של נהג המשאית שהתחתן עם ליז טיילור אי אז [וזה על מנת שנאזן פה את הטון השובנסטי במקצת].
זה קורה עכשיו עבור זלינגר ממש עכשיו בסרט המיוחד כל כך, "האחות בטי".
היא מקסימה שנית בתפקיד מצוין שנראה כמו מועמדות בטוחה לאוסקר, שלא לומר מבריקה ממש, בתוך אחד התסריטים השנונים ביותר שראיתי לאחרונה.
היא מגלמת עקרת בית שעקב טראומה קשה מדמיינת לעצמה שהיא דמות בתוך אופרת הסבון האהובה עליה. היא עושה הכל על מנת להשיג את אהובה בסדרה והכל תוך כדי שהיא מדהימה לחלוטין את סביבתה במה שנראה כמו רצון נואש של שחקנית מתחילה להרשים והוא בעצם זמן של חוסר שפיות זמנית של דמותה והפתרון היחידי שלה להימלט ממציאות קשה אליה נקלעה.
בסרט עצמו, סוללה מרשימה במיוחד של כוכבים החל מגרג קיניר המצויין בתפקיד הרופא השרמנטי באופרת הסבון, מורגן פרימן וכריס טאקר בתפקיד הפושעים הרודפים אחריה ללא סיבה טובה במיוחד מצחיקים עד דמעות.
מסעה ההזוי של בטי, עקרת הבית משום מקום בקנזס מוביל אותה אל פסגות התהילה בסופו של דבר, וממש במקרה כמו שהאמריקאים אוהבים.
הציטוט הרפלקסיבי של הסרט כולו לדורותי מהקוסם מארץ עוץ רק מוסיף לסרט המון חן.
אין לי כמעט דברים רעים לומר על הסרט הזה ויוצאים ממנו עם חיוך גדול בעיקר, והרבה בשל משחקה שובה הלב של זלינגר.
הקולנוע האמריקאי יודע לייצר במדויק את התחושה שכל חלום יכול להתגשם וכדאי שהוא יקרה לדמות השולית ביותר, אף אחד לא עושה את זה טוב ממנו.
אולי כדאי היה בסרט כל כך מתוק לוותר על סצינות האלימות הגרפיות מדי בנוסח ספרות זולה, הן לא מועילות לאיש ובודאי שלו לקהל הפוטנציאלי של הסרט.
כדאי מאד. בעיקר בשל החן הבלתי נלאה של הגיבורה ותסריט שהוא על גבול השלמות.
אלי מורנו הוא סופר, מקים ומנהל אתר קופירייטס לשמירה מקוונת של זכויות יוצרים.
http://www.copyrights.org.il
http://www.copyrights.org.il
